[טריביון] שמן במערב אפריקה דוברת הצרפתית, זהב שחור או "בזבוז השטן"? - YoungAfrica.com

Le Niger, le Sénégal et la Mauritanie sont sur le point de se rapprocher des pays exportateurs d’hydrocarbures. Mais derrière l’aubaine, les risques sont grands.

טריביון חתמו במשותף על ידי Ousmane Kane, שר האוצר לשעבר של מאוריטניה, ו- Amaury de Féligonde, שותף של Okan, חברת ייעוץ אסטרטגיה ומימון המוקדשת לאפריקה.

תגליות משמעותיות של פחמימנים התרחשו בשנים האחרונות במערב אפריקה הדוברת צרפתית. מגה-גיזוז הצבים של הצב, המשותף לסנגל ומאוריטניה, אמור להפיק מ- 2021 ויכול להביא את סנגל ל- 10 המובילה של המפיקים האפריקאים. ניז'ר, הנתמך על ידי שותפיו הסינים, נערך להשקת צינור שמוביל לבנין לייצוא הנפט שלה באופן בינלאומי.

ביבשת שבה "המן שמן" הייתה לעתים קרובות יותר קללה מקור להתפתחות בר-קיימא, האם התגליות הללו חדשות טובות? הנה כמה דרכים שהפחמימנים הללו הם "זהב שחור", המסוגלים לממן את ההתפתחות החברתית והכלכלית של מדינות אלה, ולא את "בזבוז השטן" (במילותיו של חואן פאבלו פרז אלפונזו, מייסד שותף של OPEC) גורם לשחיתות, בעיות סביבתיות וסכסוכים חברתיים.

הרכבת צוות מקומי

מכיוון שיש רק עושר של גברים, ההשקעה העיקרית של מדינות צריכה להיות הכשרה של עובדים ומנהלים, במיוחד אלה בענף החילוץ. ללא תקציב, אין "תוכן מקומי", מכיוון שלא נעשה שימוש במשאבים לאומיים: עובדים, לקדוח ולבנות עבודות טכניות, מנהלי עבודה, להוביל צוותים, מהנדסים, בעלי הון.

ברוח זו הושק המכון הלאומי לנפט וגז בסנגל, צעד ראשון בכיוון הנכון. בנוסף, המדינות צריכות להקל על פיתוח חברות קטנות ובינוניות מקומיות ולחזק חברות לאומיות כך שמגנים בינלאומיים הפועלים על הפיקדונות יוכלו לאורך השנים להעביר את הידע שלהם.

זה לקח כמעט חצי מאה במשך ארמקו הסעודית להשתלט על המשאבים הלאומיים שלה, בהצלחה מסוימת. עלינו לחשוב גם על "פוסט-נפט", כאשר המשאב הזה אינו ניתן לחידוש מטבעו. יש ללוות מדינות להציב קוד נפט יתרון וכדי למקסם את שכר הדירה. קצבה שמתאימה גם לניהול יעיל.

שלוש מלכודות ממתינות. מצד אחד, השקיעו בלי לדאוג לעתיד או לצרכים האמיתיים (מימון של "פילים לבנים"). מצד שני, להעמיד פנים בכל מחיר ליצור 'כספים לא בר קיימא לדורות הבאים' (כמו זה שהבנק העולמי 'הטיל' על צ'אד) בהקשר ש"העתיד כבר כאן ", רובם של אוכלוסייה עם פחות מ- 20 שנים. לבסוף, סובל מנהלי שחיתות של יציבות לכל האומה כולה, בדמותה שערוריות הקשורות לפטרובאס בברזיל.

השקיעו מחדש במגזרים אחרים

"המחלה ההולנדית", מקור לחוסר איזון מקרו-כלכלי ועיקור המרקם היצרני, היא אתגר נוסף. הדוגמא הניגרית מדבר: המפיק החקלאי הגדול באפריקה בשנים 1960, היה יבואן גדול של מוצרי מזון, כישלון בייצור מקומי. נראה כי הסכנה הזו מושלכת - לפחות בטווח הקצר. לסנגל ומאוריטניה יש עתודות צנועות בהשוואה לבני הרגל של ניגריה, אלג'יריה ואנגולה. כולם היו מושכים את צב, בסופו של דבר, הכנסות של מיליארד דולר בסך 1 מיליארד דולר: תרומה משמעותית ומבורכת, אך לא מהפכה.

על הרשויות לנקוט במדיניות חסון על הסביבה

עם זאת, על מדינות לחזות את עידן שלאחר הנפט על ידי השקעה מחודשת של חלק מה"מן "בענפי הצמיחה (דיג, חקלאות, תיירות). לבסוף, על הרשויות ומפעילי הנפט לנקוט במדיניות הגנה על איכות הסביבה על מנת להימנע מתאונות קטסטרופליות (כמו למשל אופק Deepwater במפרץ מקסיקו), בהקשר אפריקני שביר (התקוממות ופיראטיות בדלתא של ניג'ר שזוהמה על ידי ניצול נפט בדרום ניגריה).

תגליות אחרונות אלה הביאו תקווה גדולה לחיים טובים יותר עבור האנשים. אחריות עצומה מוטלת על מנהיגי מדינות אלה: הם יצטרכו להפגין את יכולתם לנהל משא ומתן עם הגדולים, מוסר בלתי ניתן להחלפה, וחזון אסטרטגי ברור. האם סנגל, מאוריטניה וניז'ר ​​יתגברו על "קללת הסחורות", כמו הדוגמניות של בוצואנה, צ'ילה או נורבגיה? העתיד יגיד.

מאמר זה הופיע לראשונה אפריקה הצעירה